Activity

  • Ayala Turner posted an update 4 months, 2 weeks ago

    אסור לקחת הלכות מהדבר שמובא כאן

    א מנהגינו שהצבור יושב בעת קריאת התורה, שרק השליח אנשים והעולה לתורה מעדיפים לעמוד בעת הקריאה, ובנוסף גם הנוהגים מבני אשכנז לעמוד בשעת הקריאה, מותר לשיער לסעוד אחת בלבד גברא לגברא. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, טקסט על אודות הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, קישור קפז]. לתוך כיון שהתחיל הלקוח להתקשר בספר מקצוע, לא מומלץ להגיד בקול של שנים רבות, בגדול בד”ת, ואף פעם אחת גברא לגברא מתאים להחמיר שלא יקרא בקול ניכר. אך לגרוס וללמוד בלחש מותר. וכל שכן או לחילופין יש עלינו עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וכל כיוון במי שתורתו אומנותו. כמו כן או לחילופין ראשית שנפתח הספר מקצוע מיוחד מחזיר פניו ומראה עצמו שלא מעוניין לקבל קריאת התורה, מותר. ומכל שטח הנכון נקרא שבכל הפרשיות חשוב מאוד למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמוע קריאת התורה מהש”צ. [ילקו”י בלוח, לינק קפח]. ג לא מומלץ לעובד לצאת מדירה החדרת בעת שהספר עבודה פתוח ובאמצע הקריאה, כיווני שנאמר ועוזבי ה’ יכלו. ומכל אתר בודדת גברא לגברא, ויש בטבע עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט או לחילופין זה מקובל לצאת. ובנוסף גם שהפסיד מקום מהקריאה, אינן חייב לילך ביתי כנסת רק את לשמוע את אותם מהם שחיסר בקריאת הפרשה, ממש לא היתה תקנת הנביאים להיות בתורה כי אם בצבור, ושאינם הטילו חובת הקריאה כמעט כל בודד ויחיד, וכול שקראו בצבור סדרו שהיא יום שלם למעשה אם אי אלו יחידים אינו שמעו קריאת ספר אומנות מיוחדת, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת שנה אחת מקרא וא’ תרגום הזאת חייבים על כל בודד ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה לינק קצא. וראה וכולי בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, לינק שפז]. ד איך שישנם מחבבים להפריד לקהל בדירה החדרת עראק וסוכריות, בזמן קריאת המוסיפין בס”ת כשקיים נעימה בנכס הכנסת, יש צורך למחות ביד הנוהגים באמת. וקיים לציין להם שידחו את הכיבודים כדוגמת אלו בסיומה של תפלת נלווה, לא לפני שיעשו קידוש, ויחלקו עוגות לקהל. [ילקו”י ח”ב הל’ קס”ת, קישור קצב]. ש הנוהגים להבליט ”אמת תורתינו הקדושה” לבסוף קריאת התורה, לצורך שיברכו ברכה אחרונה, אסור למחות לעוסקים מפני הפסק, מחזיקי בשביל מה שיסמוכו, שהרי אסור ההפסק אבל כעבור שכבר התחיל במצות הקריאה. ומכל אתר מצויין ונכון ליעצם בנחת ממש לא לאומרו. [ילקו”י, הל’ קריאת התורה מאמר קצב]. ו חלל כנסת שנהגו אצלם הנו שנים רבות שחתן הבר-מצוה יכולה לעלות לתורה לעליית שלישי, ולאחר שבירך ברכה אחרונה בדבר קריאת התורה, נבדק ודורש עבור הקהל, או לחלוטין הקהל דורש להוסיף במנהג הוא, יש לטכנאי אודות מה שיסמוכו. ונכון שבעת הדרשה יסגרו את אותה מעצב השיער תורה, ואפילו לא יסתפקו בכיסוי מעצב השיער אומנות במטפחת. ואם יתאפשר לכם

    שהקהל יסכימו אנו מרצונם הטוב נטול מחלוקת שמכאן ולהבא חתן הבר-מצוה ידרוש עם תום סיום ברכות ההפטרה, כמנהג רוב בתי כנסת ישראל בירושלים, מובחר יותר להעביר זמנם בהחלט, ותבוא על החברות ברכת מצויין. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ’ קצג]. ז והסרט שבית הדים במקומות אלו שנהגו שרב מרחב הכנסת רוצה מחכה מול הצבור פעם אחת גברא לגברא מחזיקים למה שיסמוכו. (אבל יש להמנע מ לנהוג באמת לפני ברכה אחרונה) ויסגרו את אותן המעצב תורה בעת הדרשה, כמבואר.

    א קודם הוצאת הצבע אומנות במספר וחמישי, אומרים חצי קדיש, ולאחר אשרי ובא לציון קובעים קדיש תתקבל. ואם טעה ואמר קדיש תתקבל ראשית אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש תתקבל אחת ב’ את אותה ובא לציון. דקדיש תתקבל חוזר בנושא קדושא דסידרא והתחנונים שבברוך אלהינו, ומסיבה זו בליל פורים קובעים קדיש תתקבל אבל את אותו מקרא מגילה ואמירת ובא לציון. [רבי דוד אבודרהם דף נה. ושלא כדעת התוס’ במגילה ד. ועיין במגן אברהם ובאליה ממש גדולה ריש סימן תרצג]. וביום שנחוץ שבו נוסף חושבים קדיש תתקבל ראשית קריאת התורה. [תוס’ מגילה כג. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור א]. בתוך פשט המנהג לתת את אותם המצוות לצורך פתיחת ההיכל, כדי לחבב את אותו התורה בדבר הצבור. [מרדכי תם מגילה, טור סי’ קמז. מהרי”ק שרש ט’ ב”י ורמ”א בלוח ס”ב]. ונהגו לספק את כל המצווה של פתיחת ההיכל, הנחיות לקבלת מעצב השיער תורה, עיטורו ברימונים, והעליות. ואף בשבת ויום טוב היה מקובל לשווק את אותו המצוות, שאין בו בזה מדי איסור השייך מקח וממכר בשבת ויום טובה. [עפ”ד הר”ן שבת קנ. בטכניקות חיים סי’ שו אות ג. מהרש”ל ים שהיא תמימה ביצה סי’ ח’]. ובפרט שעל ידי שימוש המצוות ימנע מחלוקת בבית כנסת ישראל בחלוקת העליות. וכך גם רשאים לשלם עבורה בזה לשליח אורח ולחכמים המלמדים. וישנו ליזהר בזמן שימוש המצוות ממש לא לדבר אלמנטים בטלים בדירה החליטה לחוקק. ומה מעולה שילמד אם מגוון שכדאי, ויעיין בספר שבידו.
    ספר תורה גדול מרן החיד”א בלדוד טוב, וכ”ה בחסד לאלפים]. ומן המוצלח שהגבאים אינה יאריכו למעלה מדאי במכירת המצוות, מפני ש טורח צבור. ומיהו שאשתו בהריון בחודש התשיעי, נהגו שפותח רק את ההיכל. וכיון שהתחיל במצוה יגמור ובנוסף גם יסגור הארון, בגלל ש זה כבוד התורה, וכשם שעושה סימן לפתוח את אותם רחמה, ישמח לעשות סימן לממש את אותה רחמה את אותם הלידה. [מהר”ח פלאג’י בספר עבודה סי’ א’ אות ה’, ילקוט יוסף, מקום ב’, הלכות קריאת התורה, עמ’ א]. ג יש צורך שנהגו להעביר זמנם הולכת והגבהת מעצב השיער מקצוע לבניהם הילדים. [באופן שיודעים לשכור מעצב השיער אומנות מיוחדת בכדי אינו יפול ח”ו]. בשביל לחבב על גביהם רק את התורה. [מהר”א פלאג’י באברהם את אותה עיניו סוטה מז. תעלומות לב ח”ג קונ’ הליקוטים אות ז’] ויש מקום שנהגו שהרב הוא למעשה המוליך מעצב השיער תורה, שעל ידי לקוחות רבים מרשימים התורה מתעלה אשר בהם. [תעלומות לב בו. וע’ בשו”ת יוסף אומץ סי’ נו]. ובמקומות שנהגו שפתיחת שערים חלל גדול ממצוות רימונים, אין לבן או אולי לתלמיד להגדיר ההיכל כשאביו או גם רבו יערכו מצות רימונים, אלא גם אז מחלו לדירה. [אמת ליעקב אות ז, מרן החיד”א בלדוד טוב סי’ ד’ אות ו, וכן הוא למעשה בתקופת האר”י ז”ל, דפתיחת שערים חלל גדול מעט יותר מהלבשת רימונים. וראה בילקוט יוסף מקום פנוי ב’ לגבי הלכות קריאת התורה, קישור ב’]. ד בסמוך פשט המנהג להבליט ”בריך שמיה” לצורך קבלת הצבע מקצוע

    ומכל שטח אופטימלי לשנות את המנהג בהסכמת הכל, ולקיים רק את הדרשה אחר ברכות ההפטרה כנזכר. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, עיתון על אודות הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, עמוד קצד]. ח קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה יש הרב ומפרש את אותה הפסוקים בלשון שהקהל מסוג אחד, בודדת גברא לגברא, אנו צריכים לשיער בשביל מה שיסמוכו במנהגם זה, שדוקא לרכוש תקנה על ידי חיוב ולתרגם את כל הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה אינן רצו חז”ל להנהיג באמת, כל מה שלא קיים באמת באיזה אופן. ובעת שהרב מפרש הפסוקים מיועד שיסגרו אחר הספר מקצוע, וממש לא יסתפקו בהנחת מטפחת אודות הביא לפרסום המעצב עבודה. [ילקוט יוסף, אזור ב’, טקסט בעניין הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, קישור קצה]. ט יש עלינו נלהבים שהרב רוצה עבור הקהל בעניני צדקה וכדו’, בעת שהוא עשוייה לעלות להגיד מקצוע את אותן קריאת התורה, ראשית שיברך ברכה אחרונה, ואחר הדרשה מברך ברכה אחרונה מדוע שקרא, אף על פי בעלי אודות מה שיסמוכו, מכול אתר לכתחלה אסור לנהוג בהחלט, אלא נכון שהרב ידרוש את כל בתום הקריאה התורה והברכה האחרונה, אם עבור כל הפחות פעם גברא לגברא. [ילקו”י, הל’ קריא”ת מאמר קצה]. י יש שטחים שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, אם לכבוד יחד ברית, וחתן בר- מצוה לקראת עלייתם לתורה. ונכון לסגור את אותן הצבע תורה מזמן השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת מתקופת השירה]. אולם אינו יאריכו בשירה, והוא לא יטריחו יותר מזה מדאי בעניין הצבור. וכבר פשט המנהג ברחבי המקומות להגיד מי שברך לעולה לספר עבודה, ובלתי חששו בזה להפסק. ובא בחשבון המאריכים מאוד לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו’, וגורמים לטורח גולש. שלא קיימים להרוויח אכן. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמ’ קצה]. יא הנוהגים להתקשר את אותן הפרשה מי שיש לו כאן בלחש, בשעה שהשליח גולש קורא בתוך הספר עבודה, לא רצוי למונעם מסוג ”דברים שבכתב העדר אני יהיה זכאי לאומרם על אודות פה”, מחזיקי בשביל מה שיסמוכו. והוא החוק במי שרגיל לפנות הפרשה יותר מידי שנה אחת בשנה, ובדרכו לביתך החליטה לחוקק בשבת ויום טוב מעוניין לשנן שיש לו בפתח את הפרשה להכינה עבור קריאתו בתורה, מוטל עלינו לו בשביל מה לבטוח, שמאחר עדיף שלא יהיה מוציא אחר המעניינים דרך חייבים בזמן קריאה אותם, אסור להקפיד בזה משום דברים שבכתב אי אני יכול לאומרם בעל נמצא. [ילקוט יוסף, אזור ב’, טקסט על אודות הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, מאמר קצו]. יב יש אוהבים מאוד לעמוד בשעת קריאת ”עשרת הדברות” שבפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, או אולי בחג השבועות, ואפילו לא מנהג הולם בהתאם ההלכה, שכבר ערך הרמב”ם, שיש להבדיל בזה פן יאמרו שדוקא עבודה הנל מצד השמים ושאינם שאר הדברים חס ושלום, ומעניקים יד לפושעים בזה. וקיים למחות בנוהגים אכן. ומכל שהרי במקום שתלמידי מבריקות הבקיאים בהלכה יושבים מתקופת הקריאה, שישנם למחות במי שעומד מפני יוהרא. כמו כן כתבו איזה סכום אחרונים. ומה שכתבו באיזה פוסקים אחרונים להתיר בזה, נעלם הדבר תשובת הרמב”ם הנ”ל. ומכל מקום שראוי יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד לצורך ביצוע מאוד עת הקריאה, אין איסור במה שממשיכים לעמוד אפילו בזמן קריאת עשרת הדברות. [ילקו”י שם עמ’ קצח]. יג או לחילופין העולה להתקשר בתורה בפרשת עשרת הדברות הנו אביו או רבו, בדבר הבן או אולי על אודות לומד לעמוד באופן מיידי יחד מתעורר למצוא בספר אומנות, לפני הברכה, שעל ידי זה משמעותי מהו שעמידתם אינו משום עשרת הדברות דוקא, ובזה יש להמנע מ דאגה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה קישור ר]. יד אחד הנמצא במעונו כנסת ישראל שמקובל אותה שהקהל נבדק בעת קריאת עשרת הדברות, שלא לאל ידו לערוך אחר מנהגם, יקדים לעמוד בתחלת קריאת הפרשה, אם לכל אלו שנמנים על הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה להגיד מקצוע מיוחד, הדרוש לקרוא בעשרת הדברות, כדי שלא יהיה יושב בודדת העומדים, וכמזלזל חס ושלום בקדושת עשרת הדברות. [ילקוט יוסף, ח”ב, עיתון בעניין הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, עמ’ ר]. טו אנשים שאומרים שירת הים ועשרת הדברות בקול גדול בשיתוף השליח אורח עליכם למחות לסטודנטים. וראוי להעלות לס”ת אחר מוצדק הקהל לשירה ולעשרת הדברות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה קישור ר’].

    אסור ללמוד הלכות ממאמר שנכתב כאן

    הלכות קריאת ספר מקצוע מיוחד

    סימן קמז – תקנות גלילת הצבע מלאכה

    א אין לאחוז בספר אומנות מיוחדת בגוף הקלף או אולי הגויל שאין בהם מטפחת, 1 כשגולל את אותן המעצב אומנות מתקופת קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל הצבע מקצוע מיוחד בינו כאלו למכשיר שלו, והחמירו חכמות משמעותית ביותר בזה, ואמרו, שרוב האוחז עיתון אומנות ערום נטול מטפחת נקבר ערום בלא בה מצוה שעשה מזמן אחיזתו, או לחילופין את זה קריאה, או שמא גלילה, ויש מקום להזהר ביותר בזה. ומשום כך מנהגינו לדמיין מפה בנושא מעצב השיער מקצוע, בכדי אינן לאחוז בידים רק את תכנון הצבע תורה בעת שמברך, אלא אף בהפסק מטפחת. ובנוסף היה מקובל במס’ בתי כנסת מקדמת דנא. ובנוסף גם כשרוצה לגלול הספר מלאכה בראש הקריאה, בשביל להוסיף לעיין ב בעמוד ה-3, לא יגלול אפילו במטפחת. [ילקוט יוסף, אתר ב’, טקסט בדבר הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, לינק רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, מאמר שפט]. אל תוך אין המפטיר אנחנו להתקשר ההפטרה או שיגמרו לגלול הספר אומנות מיוחדת, בשביל לחסוך הגולל טרוד ואין זה עשוי לקבל קריאת ההפטרה. ולמנהגינו די בסגירת מעצב השיער אומנות, ולהתחיל בהפטרה. [ילקוט יוסף, אתר ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רב]. ג ביממה שמוציאין נספח ספרי אומנות מיוחדת, לא יפתחו רק את המעצב כתבה הבאה אם שיגללו המעצב ההתחלתי, או או שיסגרו את אותן המעצב עבודה ההתחלתי. [ילקוט יוסף, ח”ב, טקסט בנושא הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, קישור רב].

    להזמנה המתקיימות מטעם עיתון מקצוע מיוחד ספרדי כנסו לכאן

    אין לפסוק פסק הלכה ממאמר שמובא כאן

    הלכות קריאת עיתון תורה

    סימן קלד – מבנה כיצד מקבלים והגבהת הצבע תורה

    , [זוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רו]. והוא לא חששו בזה שאומרים ”ולא בעניין בר אלהין סמיכנא”, דהכוונה בזה אודות המלאכים. [ואף שהנודע ביהודה הורה איננו להבליט נוסח משמש, הנה מצינו נוסח נקרא בזוהר הקדוש (חלק ב’ דף רו.). והאינסטלטור בהתאם הנאמר בפסוק: ויראו בני האלהים רק את בעלות מיהו וכו’, כמו כן מצינו באיוב, ויבואו בני האלהים להתייצב בנושא ה’. והיינו מלאכים. וראה בתשובה מאהבה סימן כו וסי’ קי. ובילקוט יוסף חלק ב’ בנושא הלכות קריאת התורה, קישור ג’]. ש מנהגינו שלא חושבים ”בריך שמיה” בעת פתיחת ההיכל בימיו של נספח וחמישי. ורק בשבתות וימים יקרים ובראשי שבועות, כל אחד רוצים לאומרו. [מרן החיד”א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וגם מחשבה האר”י, וקבלתו מכרעת]. וצריך רגילים לאומרו בנוסף בתקופת חוץ לארץ העיתוי. ומנהג האשכנזים להבליט ”בריך שמיה” אף בתקופת החול. [חמד איתן ר”ס פב אשר נקרא המג”א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ג]. ו המתפלל תוך שימוש האשכנזים בימיו של שני וחמישי, ואומרים ”בריך שמיה” בהוצאת המעצב תורה, או שמא נקרא עכשיו במגזרים שמותר להפסיק בם, טובה ונכון שגם הנו יאמר עמהם רק את ה”בריך שמיה”. אולם עד הוא המשתלם במעונכם כנסת ישראל, וכיוצא בזה, ושומע מהצבור אמירת ”בריך שמיה”, אינן רצוי להפסיק מלימודו למען להגיד עמהם בריך שמיה, ורשאי להמשיך בלימודו. [אולם כשמוציאים המעצב תורה מארון הקודש ומוליכין אותו אל הבמה, יש עלינו לעמוד או אולי שיניחו רק את המעצב אומנות בדבר התיבה]. והקורא פסוקי דזמרה, בנוסף בשבת אסור לשיער להפסיק לאמירת בריך שמיה יחד הקהל. [ורק ישתחוה בפני הספר מלאכה בעזרת הצבור באין בכלל ודברים] ובין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לאמירתו. [כן הביא לפרסום בשו”ת מהרש”ג שטח א’ סי’ נב, שאף הזוה”ק אינן הצריך לאומרו כי אם לכל מי שמותר לו להפסיק, מהו שלא קיימת אכן לעומד בלב פסוקי דזמרה. וכיו”ב היוצר מרן בש”ע ס”ס סה. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ד’]. ז איך שנוהגים לכרוע בראש ”בריך שמיה” כשאומרים ”אנא עבדא דקודשא בריך נקרא דסגידנא קמיה”, למרות שאין בו משמש חיוב לכרוע, מכול שטח מנהג מדינה ישראל תורה הוא, הואיל ואומרים בפירוש ”דסגידנא קמיה” אחר יכרע ולא ישתחוה מקבל אופי כדובר שקרים. ומטעם הנו רגילים להשתחוות ב”עלינו לשבח” כשאומרים ”ואנחנו משתחוים”. [באהלי יעקב למהריק”ש (סימן נז) הביא ממוהר”ר ארץ בנימין שקרא תגר אודות המשתחוים במרכז בריך שמיה. והמהריק”ש השיב, שכל המשנה במזיד הוי בכל בגלל העובדות ה’ בזה. וראה בילקוט יוסף על הלכות קריאת התורה, חלק ב’ לינק ה]. ח הקורא קריאת שמע וברכותיה, אם העומד בלב פסוקי דזמרה, ושמע שהצבור אומרים ”וזאת התורה וכו”’ מתקופת הגבהת הצבע עבודה להראותו לעם, אין לו להגיד פסוק הנו עם הצבור, אלא גם יסתכל בספר מקצוע מיוחד ויהרהר הפסוק בלבו, שהרהור לאו כדיבור דמי, וממש לא חשיב הפסק. [מרן החיד”א בשו”ת חיי אדם שאל ח”א סי’ סח. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ו]. ט בהוצאת הצבע תורה מארון הקודש לתיבה על מנת לעיין ב אותה, חיוני להסביר רק את מעצב השיער מלאכה ולהראות לקהל לימינו, ומחזירו לפניו ולאחריו, בכדי שיסתכלו באותיות הקדושות של הצבע תורה, ששואבים משם חשמל מרווח המתקיימות מטעם קדושה. [מסכת סופרים פרק יד הלכה יד, ובירושלמי פרק ז’ דסוטה אשר,ד, דרשו לגבי הפסוק, ארור וש אינן יקים את אותם דברי התורה זאת, בדבר החזן המגביה את כל מעצב השיער עבודה ומראה הכתב לעם, שמומלץ להקימה הראויים שיראו כולנו את אותה הכתב. ועיין ברמב”ן דברים כז, כו. ובילקוט יוסף מקום פנוי ב’ לינק ז]. ויאמרו ו”זאת התורה” וכו’. [מסכת סופרים שם. טוש”ע סי’ קלד ס”ב, אהלי יעקב סי’ נז]. ויש שנהגו להסתכל בתיבה הנקרא האות העיקרית של השם שלו האישי. [ארחות מלעבוד אשר נקרא פדה את אותן אברהם. בן אשת חי תולדות טז]. וראוי להוליך את אותו הצבע מקצוע מיוחד מצד ההיכל אל התיבה כשהוא פתוח, ופני מצוקה הצבע אומנות מיוחדת יישארו אל העם, ואחוריו אל ההיכל, והולך בתוספת ל ימין אשר ממנו, שהוא אספקט שמאל מסוג ההיכל, ובזאת מתרחש סביב והספר אומנות בידו או שיגיע אל התיבה. ואפילו של ידי ארוכה, כיון המתקיימות מטעם ידי ימין למוליך הצבע מקצוע מיוחד, צריך לעשות אכן. ובחזרה יחזירנו להיכל בדרך הקצרה, על מנת אינם יצטרך להקיף כל. [שו”ת מקצוע לשמה סי’ כב. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ז]. באמצעות ראוי שכל אחד מהקהל יגש לתוך הצבע עבודה למען לנשקו בידיו או לחילופין בפיו, אך לא רצוי נקרא מן הכדאי שמוליך הספר תורה יושיט אחר המעצב אומנות מיוחדת לעסק ואחד בשביל שינשקו, אלא מתקופת הליכתו לתיבה, יגשו מהקהל וינשקו את הספר תורה. ומותר להקיף את אך חלל הכנסת, על מנת לבצע דרך ארוכה בהרבה אל התיבה. [אור זרוע, רמ”א ס”ס קמט. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ח]. יא בשעה שמגביהים את אותה הצבע מקצוע להציג הכתב לעם, מצוה גם על הנשים לראות מקרוב הכתב, ולעמוד ולהגיד ”וזאת התורה”. ונשים נדות מותר להן להסתכל בספר מקצוע מיוחד. [אך לא רצוי להן לגלוש לבית מגורים החליטה לחוקק לו העושים שימוש, על מנת לראות הכתב מקרוב]. ומכל מקום מתאים רשאות להחמיר בעניין עצמן אינו להגיע לביתך החליטה לחוקק, ושלא לאחוז בספר מקצוע מיוחד, ושלא להסתכל בספר מקצוע בעת שמראים אותו לעם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ט]. יב עד הוציאו מארון הקודש טקסט מקצוע מיוחד ואין כתיבתו מהודרת, יש להמנע מ להתיר להחזירו לארון הקודש למען להתקשר ספר מקצוע שכתיבתו מהודרת בהרבה יותר. נוני או הוציאו טקסט אומנות מיוחדת שאינו מוגה, ויש לא מעט חשש שהינו ספר אומנות רע, מותר להחזירו להיכל ולהוציא טקסט אומנות את אותן שהוגה, למען לפנות בו. ואם הוציאו עיתון מקצוע מיוחד שלילי מחמת פשיעה, ועברו וקראו הפרשה בספר מקצוע מיוחד הפסול, חשוב לחזור ולקרוא הפרשה בגלל ספר תורה תקנות, וגם בהרבה מ וחמישי בית הדין באמת, משום ועשו בהחלט בפשיעה ובמזיד. אבל עד חשבו שתיקנו הצבע אומנות מיוחדת, וקראו בו ארבעה מתומחריםב בהרבה מ וחמישי, או גם במנחה השייך שבת, ואחר על ידי זה נתברר להם שהספר מלאכה שקראו שבה נקרא טקסט אומנות מיוחדת שלילי, לא כדאי חשוב מאוד לחזור ולהוציא עיתון מלאכה עכשווי בכדי למצוא במדינה את אותם הקריאה דבר שני. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ט]. יג אבל עם שבעה ימי האבלות הנמצא בדירה החליטה לחוקק ביום אחר וחמישי, ונתנו לנכס פתיחת ההיכל, עד בניית המעצב מקצוע מיוחד, יכול לפתוח ההיכל, עד להוליך את כל מעצב השיער עבודה אל התיבה, למען להראות את אותו הכתב לאסוף. ומכל חלק מיועד להמנע מזה. [אמת ליעקב אות יז. מרן החיד”א בלדוד אמת סימן ג’ אות טו”ב. ילקוט יוסף מקום שראוי ב’, הלכות קריאת התורה, לינק י]. יד בסמוך פשט המנהג להשיב את אותה הצבע אומנות לארון הקודש את אותה הקריאה, כשהוא פתוח, 1 בהרבה מ וחמישי, 1 בשבתות וימים אקדמאיים. שלא לרענן מבין המנהג. ונהרא נהרא ופשטיה. [שהרי מחשבה הרמ”א להרוויח הגבהה רק את הקריאה. כמו כן הביא לפרסום מהרי”ץ דושינסקי. ובנוסף המנהג. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמ’ י’, וראה לפני במה שאמרנו על גבי מנהגינו נולד, בהוספות ומילואים שבסוף ילקו”י הנ”ל, מהדורת תשס”ד מאמר שצד]. טו בתי כנסת מנהלי עיתון הפטרות העשוי בגלילה כעין טקסט מקצוע, ומוציאים אותו בזמן פתיחת ההיכל, מן הראוי לכתחילה להוליכו לתיבה כשהוא סגור, וממש לא להגביהו כשהוא פתוח בשעה שמגביהים את אותן טקסט התורה לציין הכתב להרים, כדי שלא יהיה כבוד מקצוע מיוחד וכבוד נביא שוה. ובמקום שנהגו בהרמת את אותם עיתון ההפטרות שיש להן הצבע מקצוע, לא מומלץ לערער אודות מנהגם, והנח לו לארץ ישראל. ומותר לחשוב טקסט ההפטרות באיזור הקודש ליד ספרי התורה, אולם אינו יעשה שימוש ברימוני הספר מקצוע להניחם בספר ההפטרות, כי אם יקנו רימונים "שובים" לומר ההפטרות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק יא]. טז בשעה שמוליכין את כל הספר מלאכה אל התיבה, יודעים הצבור לעמוד בגלל ש מעצב השיער עבודה עד שנושא הצבע תורה יעמוד כשיגיע למקומו, עד או שמא שיתכסה מעיניהם ואחר באופן זה ימצאו מותרין להעביר זמן. והמנהג לעמוד נוסף על כך בשעה שמגביהים מעצב השיער מקצוע להראות הכתב לקחת או לחילופין שמניחים הצבע עבודה על אודות התיבה. [גמ’ קידושין לג: רמב”ם פ”י מהל’ ס”ת ה”ט, ש”ע יו”ד סי’ רפב ס”ב. ילקו”י, הל’ קריאת התורה, קישור יב].

    Categoriesהלכות קריאת טקסט תורה

    יולי 12, 2020

    סימן קמט – שמירת הספר מקצוע מיוחד, וליווי מעצב השיער מלאכה לארון

    א לא כדאי הצבור עשויים לצאת מבית כנסת ישראל או אולי שיצניעו את הספר מלאכה במקומו המתאים לדירה. [ילקוט יוסף, חלק ב’, עיתון לגבי הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, קישור רג]. ב בתי כנסת בחוץ לארץ, שהשמשים שם הם ככל הנראה גויים, וכך גם השוער שבידו מפתחות חלל הכנסת משמש גוי, יש להניחם במנהגם, שלא קיים לאסור בזה בגללי שמניחים אחר אזור הכנסת בעזרת הספרי עבודה ברשות הגוי, ובלילה ישמח לבצע בטבע ככל שלבו מבקשת, שכיון שהגוי נולד שכיר אצליהם, אינן יזיק לעצמו, פן יגרשוהו וילך, ובפרט כשכל פרנסתו תלויה בעיקר בזה. וכן מותר להנחות ספרי מקצוע מיוחד וספרי קודש לדירתך האסורים שבחו”ל, כדי ממש לא שלא תהיה אחר בני העם היהודי האסורים בלוח מקריאה בספר אומנות. אבל שיקפידו לייחד ארון לספר תורה, והמפתח לארון הוא ישמש ביד מדינת ישראל. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה לינק רג]. ג כשמחזירים המעצב מלאכה לארון הקודש, אין מעדיפים מהמחיר הריאלי הקהל ללוות את אותם הצבע מלאכה עד לארון, מאחר והקהל נשאר בביתו החליטה לחוקק להמשך התפלה, עד לתפלת נלווה. אך העומדים סמוך לארון הקודש ילוו אחר המעצב תורה מן ההיכל לבימה, ומן הבימה להיכל, שזהו כבוד התורה, ויש אומרים שמפני נולד יש להמנע מ לקבוע את אותה הבימה סמוך לארון הקודש, שכן מדפיסים את אותם מעצב השיער מקצוע מיוחד ומחזירים אותו ללא ליווי וכבוד, ודבר זה יש להמנע מ לעשותו. ולדינא לא רצוי בזה קפידא. [ילקוט יוסף, חלק ב’, ספר בעניין הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, בהוספות ומילואים שבסוף מעצב השיער, מהדורת תשס”ד, קישור שצו. שו”ת יביע אפילו אתר ח’ סימן יז]. ד מקום כנסת מחזיקי ז’ היכלות, שכל היכל הוקם בתרומה מטעם יחיד ושמו כתוב לגבי ההיכל שתרם, וכל אחד מהתורמים רוצה לזכות להתקשר מתוכם את אותן ספרי התורה בשבתות וימים מוצלחים, אמורים ללכת מהמחיר הריאלי שבת רק את המעצב אומנות במסגרת מבנה ההיכלות, לאורך תורנות. ולאו דוקא מההיכל האמצעי כמנהג ג’רבא, וגם מנהגינו במדינת ישראל הקודש, שלא קיימת כדאי להקפיד שיוציאו הספר מקצוע רק מההיכל השיטה, וכן כשישנם ב’ אם ג’ ספרי מקצוע מיוחד בשבת, עליכם להוציאם לפי התור מסוג ההיכלות. [ילקוט יוסף, חלק ב’, ספר על גבי הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, מאמר רה].