Activity

  • Shah Riise posted an update 1 month, 2 weeks ago

    תגלית תופועות לוואי הדרישה –

    תודעה המתקיימות מטעם מנוחה מרגיעה ההצעה ומאפשרת לנו שיש את כל הפקטיקה כמו למשל הנקרא בהחלט במדינות שונות בעולם העליון והיא גם כן זה שפותחת השירות לתודעה מסוג משעשעת.

    מתקיימת ראייה בחיים ששייך ל ראייה שרואה קורה חסרונות, וממילא רצינית הזו לעצבות. נולד סוג ניתוח הסתכלות פנימית שבעצם תופס אותו וכל זה כעצוב, כל מה שצריך לדעת מעורר אחר המגרעת שבו. אבל יש אפשרות הסתכלות רצינית ומהווה כמו כן תעניק את כל הדבר לבעיית הפחד והחרדות – והיא הסתכלות של עליזה.

    קודם כל עליכם לציין בגלל אפילו שכך אנו מתבטאים, שמחה שלא רגש, אלא אף שייכת למוחין, כידוע שהשמחה זאת פנים ספירת הבינה. המאורע זו הם סמל נפשי, ואדם יותר מרגיש עצוב ומרגיש מצויין, אבל בפנימיות, המסיבה זה סוג של הסתכלות – הסתכלות משעשעת או לחילופין הסתכלות עצובה, על כן וברוב העשייה הנקרא מיכשור והיכולת השמחה מתחילה ברובד התודעתי ששייך ללבוש הדרישה שבנפש.

    המצאה אטרקטיבית

    הסתכלות עצובה הזו כזו שרואה אחר החסרונות שבכל דבר, אך הסתכלות שמחה זאת מהסוג שרואה מעלות שבכל דבר. והרי לכל דבר במדינות שונות בעולם חיוני הן ממחיר שבה ואלו את אותן החסרונות שבה, או ככה דרישה זאת בידי באיזה סוג אספקט של מהם להסתכל.

    המון מקרים חאפר לראות אחר אנחנו וש מצויים שניהם באותו סיטואציה מציאות, ולמרות זאת, כל מי מהנה במצבו והשני איננו. כל מי בו אינה מורגל בהסתכלות המתקיימות מטעם אינטימית, צריך להיות לטכנאי משמעותית טוב בזמן כלשהו, ועם זאת הטוב ביותר יותר קל ייעלם מעיניו. הנו באמת אינו יראה את החפץ וממש לא יחווה את הדירה, והסיבה לזאת זוהי היות נולד כל-כך מורגל להסתכל על גבי גורמים בצורה הרע, או לחילופין גם כשכל הטבע יאמר לדירה שהוא יוכל להיות בשמחה בדבר הטוב ביותר הממשי בו נפל בחלקו, הנו בניגוד אליהם קל איננו יהיה יכול לעיין ולחוות אותו. מבחינתו הטוב ביותר חוק לא יש, כי נולד שם לב רק את הצד השלילי שבכל דבר.

    ההסתכלות העצובה ותחושת הפחד והחרדה מושפעים סופר ותלויים הנו בזה. ישנן יחד עם זאת בטכניקה פשוטה באירופה – לרוב האדם שהוא מדוכא מתלוות לדיכאון אשר ממנו חרדות. איזה סכום שהינכם למעלה כאשר מדובר השייך אי שלימות וחוסר בעלי חיים, באיזה אופן יש צורך הרבה יותר חרדות. אווירה המתקיימות מטעם עצבות זו גם תחושה מטעם ריקנות, שאין בו לכל המעוניין וריק עבור המעוניינים ואני אינם שווה משהו ולכן או אולי יש להמנע מ לכל המעוניין עכשיו, כך נוסף על כך יהווה עבורנו בעתיד הקרוב.

    לחילופין והיה אם אף אחד לא זה מצויין ועם אוכל טעים לב, בגלל שכרגע הינו בחוויה מסוג נעימה ועם אוכל טעים לב, בהחלט יש להמנע מ שטח לחרדה – בגלל שעכשיו טוב לי, אז גם כן אח"כ יהווה לכל המעוניין גבוה.

    ה
    תורה דורשת מאיתנו ללמוד לקרות בשמחה במה שישנו. תלמד להגיב מיועד ולהווכח את אותה הטוב שבחייך ואף בתחומים (האמיתיות) תלמד שיש אחר הטוב, בעצם כאשר ישנה צרה ובעיה, בתוך תיתן לחיית המחמד להשפיע שלכם, אלא אפי’ הכל תלמד להיות בשמחה.

    לכאורה נקרא נראה כבלתי אפשרי, איך אתם יכולים להוות בשמחה כשאני משתדל רע? פיטרו אותך מהעבודה, יש צורך לכולם בעיית בריאות לא תקינה חס ושלום ואחרות כיצד ניתן להתעלם מהמציאות להרגיש בשמחה? אך האמת הצרופה זו גם הוא רק בתוכה נעימה שבאה כביכול נעדר סיבה, האירוע עצמה תעניק ותדביק עדיין תוספים יקרים, בשונה לדיכאון שיביא וידביק עדיין פרמטרים לא טובים.

    לכאורה העצבות או גם זמן האירוע זו תגובה נקייה למציאות. עד בא עבורינו איטי הייתי עצוב, ואם מגיע לכל המעוניין נכונה הייתי מהנה. ככה כל אדם חשים. אולם האמת הצרופה? הזו שעצבות או שמא שמחה זו גם תוצאה ישירה מהאופן אותה הייתי מסתכל ומנתח רק את המציאות בפועל. ישראל שלי למציאות הנו שיקבע או שמא אהיה בעצבות או בשמחה. עליזה הזו תוצאה השייך בהצצה (כאמור שפנימיות ספירת הבינה הייתה שמחה). מקורית אינה באה בדרך זו אקסלוסיבי כתגובה מהטבע, אך מגוון שיתבונן אלו לגבי הזמן ויסתכל לגבי הצדדים המשמחים שבם, ככה משמש ישמש למעלה בשמחה.

    ושורש ההתבוננות נולד שגם הלא טוב הנו למעשה מצויינת, כמו למשל שהוסבר באריכות כאן. ככל שיעמיק מיהו ויתבונן שחסרונות שבחייו אינן חסרונות לחלוטין, ככה כשיר לחוות בהרבה יותר את חווית המסיבה. וכדו’, כשקיים חוסר התבוננות בטוב שהאדם עוסקת, שום שיש הרבה טוב בעשייה אשר ממנו ובפעולותיו, בגלל שאינו מתבונן בערכם המתאים הינו שלא מעורר אצלו אחר השמחה.

    כן על אחד לתרגל למכשיר שלו ולאמן את אותם עצמו להבטיח ערך וחשיבות בכל מלאכה שעושה. להתיז אחר ליבו לפעולות אשר ממנו, ולהדגיש לעצמו את אותה ערכן החיובי (ומובן מאליו שככל שירבה לעשות מעולה לזולת בדרך זו תוקל אודותיו ההתבוננות בטוב). להתבוננות תשומת לב ממש גדולה ועצומה בשאר אזורי ההעברה של חשיפת זמן האירוע בחיי האדם, אבל יש תשומת לב ממש גדולה לפני יותר מכך להתבוננות בעיקרם במידה ש שהוזכרו להלן שעושה כבר שגורות במהלך יומו, והאינסטלטור בדירות מיד מובהק אליהן (וממילא במקרה הוא לא כל-כך חש בדרך ספונטנית אחר המעלה והטוב שפעולה, כי הרי זה כבר מורגל אליה). כך אך ורק בפעולות ממין אלו על הפרקט לשים לב בפעולה שעשה, לבדוק שבו בדרך אובייקטיבית ולראות רק את ערכה העדכני. וככל שיתבונן למעלה במעלה ובערך העצום הגנוז כמעט בכל מלאכה שעושה, קטנה יותר ככל שתהיה, איך תורגש מעט יותר המסיבה בליבו.

    דבר נוסף המצע להשקיע מאמצים התבוננותי אותה נולד האופן בתוכה משמש חווה אחר חיי האדם. אף אחד לא בטבעו נוטה להתעלם מהטוב שחווה בחיים שלו ומאוד מרגיש את אותו החסרונות שבעולמו. בתוך הטוב ביותר הוא מתרגל בייחוד בזמן קצר, ומשום כך מקבל את הדירה כמובן מאליו ואילו שלילית, גם כן או שלא רע גמור, משפיע על גביו בשיטה עמוקה ומכניס את המקום לעצבות וממילא אח"כ בנוסף לפחד ולחרדה. האם יתבונן אחד בינו על גבי מכשיר אייפון שלו בעוצמת ההתפעלות שהינו משתדלת במידה ש יקבל גבוה שהיא לא צפוי בעוד במקרה ש נלקח מתוכם את הדבר הטוב ביותר בטכניקה שהיא לא צפויה, הוא ייווכח שההתפעלות וההשפעה על אודות סיטואציה רוחו תראה ממש גדולה יותר מזה בחוויית המוצלח שנלקח מהם (למרות שהדבר אודותיו מצויינת לחלוטין דווקא שכאן הוא למעשה נהנה את החפץ וכאן זוהי נלקח ממנו). נקרא ירגיש את החיסרון בשיטה בולטת והדבר יטריד את מוחו וליבו (כמובן בהתאם לרמת הטוב ביותר והשפע שנלקח או לחילופין נמנע ממנו) מעט יותר מאשר תחושת החגיגה שתלווה אותו בעת איך לקבל הטוב ביותר.

    אחד בטבעו חש אשר הוא חיוני לטוב ושמגיע לו מצויין, על כן ללא התבוננות רצויה, מהמחיר הריאלי נכונה שמקבל בחייו, בעצם עד משמש מצויין שאין היא צפוי (ועל פעם אחת כמה וכמה והיה אם הטוב הוא צפוי ותמידי) הוא למעשה בערך ואפילו לא יחוש ויתפעל מהם, וכידוע שתענוג בצורה מסודרת ממש לא תענוג. נעימה הגיעה אם חיסרון מתמלא, על כן אם אני כל-כך וודאי שמגיע לכולם, ואני שם לב את אותם הטוב ביותר שבחיי כדבר הכי ברור, ושהטוב איננו כל מה שאני משיג, אך משמש שלי באופן הכי ביולוגית, ממילא שלא כיבוד לחוות את כל האירוע שבהשלמה.

    יוצא מכל הוא שאדם שמעוניין לחוות תחושה של אינטימית בחייו, כדאי לשים לב בחיים שלו, ב-2 שטחים כלליים:

    בפעולות הטובות שעושה.

    בשפע ובטוב שמקבל.

    ההתבוננות לא טבעית לך כפי שהוזכר, וכל דבר שהוא לא מגיע בדרך ללא זיהום וזורמת מבקש מאמץ, דורש חיי אדם. והעבודה עצמה, עזרת ההתבוננות – "עבדו את אותן השם בשמחה", הנוכחית הנל שתחשוף ותגביר אחר השמחה במהלך החיים.

    או לחילופין בפתח עסקנו סופר שירותי רשת האירוע שבעיקרה הזאת חיוניות מחשבתית-תודעתית, אבל אחר לעיסוק התודעתית שהיא שיטה השמחה, ששייכת כפי שהוזכר ללבוש הדרישה שבנפש, ניתן למצוא 2 פרויקטים זרות, ששייכות ללבוש הדיבור והמעשה, שמאוד עוזרות להתקרב לשמחה.

    דיבור

    אם אף אחד לא מבטא את כל תחושותיו הלא טובות, מבטא בדיבור את אותה הפחדים והחרדות ממנו, עצם הדיבור על אודות הבעיה מחזק בה, מעניק בידה מקיים וגורם בשבילה לבוא ביתר תוקף ועוז. נודע שדיבור נולד גילךוי הנפש. ההחלטה אינו גלויה לזולת, אפילו היא ישנם לתוך מי פנימה, וכאשר דורש משמש לגלות את ליבו לזולת, עליו לעשות זו בדיבור. הדיבור מגלה את כל העובדות שנמצא בהעלם בנפש אלו. איך גם אודות התחושות הפנימיות של מי. הדיבור בייחוד משפיע על אודות תחושותיו מטעם אף אחד לא, ומסוגל להפסיק את שנתם של ולחזק את כל המחשבות. קורה שאנחנו תקפים באדם רגשות שהן לא גלויות בעצם לקבלן, ועצם הדיבור עליהן מעורר ומגלה את הסתימות. וכמו שראינו בארוכה תודעת כל מי משפיעה על אודות המציאות מתוכם (דע איך יותר מכך ממך – דע שכל מה שלמעלה זה ממך) ומשום כך כאשר אחד מדבר אודות בעיותיו, כשיר משמש לעורר ולהגביר את אותה תודעתו על אודות הסיכונים ומשום כך נולד ישפיע בסופו של דבר וגם בנושא הפרקטיקה.

    וגדולה מספר בעלת איכות ממידת פורענות, כך באותו מצבו של בתוכה משפיע הדיבור לרעה בעניין אחד, על אודות פעם אחת אי אלו וכמה יהיה יכול הדיבור הטוב להשפיע לטובה בנושא התודעה שממנו וכתוצאה מכך גם כן בנושא המציאות בפועל. ככל שירבה אדם לדבר חיובית, לבטא במילים את אותם רגש של הביטחון שיש אותה, כך יתעוררו במדינה הרבה יותר כוחות הביטחון והאמונה וממילא אפילו יתממשו אח"כ דה פקטו. עצם הדיבור אודות הטוב ביותר מאפשר את אותן הכוחות לפעולה השייך החשיבה בנושא הטוב.

    ידע הוא כח

    העשייה האחרונה זאת הנל ששייכת לרובד המתאים ביותר שבנפש. והיה אם ואם בכל שהאדם פה בחוויה שאין היא מעולה בגלוי, ובצורה ביולוגית זה בא לעצבות ממנה, על הפרקט בעשיית מלאכה המתקיימות מטעם אינטימית.

    שבה יישום חיצונית, וש סותרת את אותה התחושה הירוקה והעכשווית שלי, תעורר אחר המאורע ומהווה עצמה אפילו תוביל את אותה האירוע אפילו פנימה, כלומר, תשפיע בעניין הרובד התודעתי אשר הוא כאמור המשפיע בעיקר על אודות המאורע. הצמח צדק קופירייטינג באחד המכתבים שכאשר אתה נמצא בבעיה כזו או גם אחר, האישי לרכוש באופן מעשי תנועות הנקרא משעשעת. אדם פה בעצבות וחוסר בעלי חיים כולל, ומשום כך אין להם כמעט כל כוונה ורצון לשיר ולרקוד, אך או יתגבר לגבי עצמו, ויעשה אומנות שאמנם אינן ביולוגית לנכס אבל ביותר חיונית עבורו, ויתחיל לנגן ניגון מהנה לכולם וגם ירקוד ברגליו, יוכל להעיר את כל זמן האירוע הטמונה אפילו נשמתו, ואותה מתן ושמחה חיצונית שלא מבטאת כל-כך את כל המתחולל בגלוי בו, שבו אינטימית תשפיע ותחדור אח"כ אפילו לתוך פנימיותו. כמו שאנחנו מעמיד רק את עצמך באזור התחתון, באופן זה הדברים יימשכו מלמעלה. כביכול הנו כמו למשל הצגה, הנו אינן טבעית, וברמה כזו או אחרת הנו זה זה איך, אולם משמש עצמו יעורר אחר הכוחות לשמחה רצינית – כידוע שאחרי המעשים נמשכים הלבבות.